מעשר כספים

המקור למצוות מעשר כספים

בפסוק "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ" (דברים יד, כב) שמדבר על מצוות המעשר של תבואת השדה. חז"ל למדו שגם על רווחים ממוניים צריך להפריש מעשר, הסיבה לכך היא הכפילות "עשר תעשר".

עוד דרשו חז"ל ואמרו: "עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר" (תענית ט ע"א). הנוהג עצמו קדום יותר. אברהם אבינו נתן מעשר (בראשית יד, כ), ויעקב אבינו נדר בבית אל "וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" (בראשית כח, כב).

תוקף החיוב של מעשר כספים

נחלקו הפוסקים אם מצוות מעשר כספים היא מהתורה או מדרבנן יש שכתבו שהמעשר מן התורה, יש שהוא מדרבנן, ויש שראו בו מנהג טוב שהתקבל בישראל. התוספות במסכת תענית נוקטים שאינו אלא מדרבנן, ובעל שו"ת חוות יאיר (סימן רכד) האריך והסיק שהוא מנהג. הרמ"א הביא את דיני מעשר כספים ביורה דעה סימן רמ"ט, ומשם נגזרו רוב ההכרעות המעשיות.

להבחנה הזאת יש משמעות. כשמדובר במנהג או בחיוב דרבנן, בספקות הנוגעים לחישוב אפשר להקל, ואין צורך להחמיר בכל צד. מנגד, מי שנהג להפריש מעשר בלי להתנות תנאי, קיבל על עצמו נדר לכל דבר, ושינוי מהנוהג שלו טעון התרת נדרים.

כמה מפרישים מעשר?

המנהג הרווח לתת 10% מההכנסה אך יש שמהדרים ונותנים לצדקה חומש כלומר 20%.

ממה מחשבים את המעשר?

הכלל הוא רווח נקי. שכיר מחשב את המשכורת לאחר ניכוי מס הכנסה וביטוח לאומי, שהרי הכסף הזה מעולם לא הגיע לידיו. עצמאי מחשב לאחר הוצאות ייצור ההכנסה: חומרי גלם, שכר עובדים, שכירות בית עסק. הוצאות מחיה פרטיות, לעומת זאת, אינן מנוכות. שכר דירה, מזון, ביגוד וחשמל אינם עלות ייצור אלא שימוש ברווח שכבר נכנס.

לגבי ירושה, מתנות, פרסים וכדומה המנהג הרווח שגם עליהם חל מעשר, מפני שכל דבר הנכנס לרשות האדם נחשב הכנסה. מי שקיבל סכום גדול וחריג ראוי שישאל שאלת חכם לפני שהוא מחליט.

למי מיועד המעשר כספים

עיקר המעשר מיועד לעניים. הש"ך הביא בשם מהר"ם מרוטנבורג שאין אדם רשאי לקנות במעות מעשר מצווה אחרת שהוא ממילא חייב בה, אלא יתן אותן לעניים. מאוחר יותר הקלו רבים גם לתמיכה בלומדי תורה ובהחזקת מוסדות תורה, ובכלל זה תלמידי חכמים שאין להם פרנסה מספקת. מה שאדם חייב בו בלאו הכי אינו נכלל: שכר לימוד לילדיו, חובות שנטל על עצמו, או התחייבות שכבר נתן עליה את דברו.

סדר הקדימויות נשאר כפי שקבע הרמב"ם בהלכות מתנות עניים: קרוביו קודמים, ואחריהם עניי עירו, ואחר כך עניי עיר אחרת. עניי ארץ ישראל קודמים לעניי חוץ לארץ.

התנאה בתחילת הדרך

מי שמתחיל להפריש מעשר כדאי שיאמר בפעם הראשונה במפורש שאינו מקבל זאת עליו בתורת נדר, ושהוא עושה כן בלי נדר. אמירה אחת כזאת חוסכת שאלות רבות בהמשך, למשל בתקופה של קושי כלכלי או של הוצאה חד פעמית גדולה. מי שכבר נהג שנים בלי להתנות יכול לכלול זאת בהתרת נדרים בערב ראש השנה, ואז להתנות מחדש.

ניהול החשבון

בפועל, החלק המסובך אינו ההלכה אלא המעקב. הכנסות מגיעות בתאריכים שונים, חלקן לא קבועות, והנתינה מתפזרת על פני השנה. לכן נהגו רבים לנהל פנקס מעשרות, קובץ פשוט או אפילו רישום בטלפון, שבו רושמים בטור אחד את ההכנסות ובטור השני את הנתינה. מי שנשאר ביתרת חובה בסוף השנה משלים אותה, ומי שנתן מעבר לחיובו יכול לזקוף את העודף לשנה הבאה, בתנאי שהתנה כך מראש.