בנו של הבבא סאלי
רבי מאיר אבוחצירא, המוכר בכינוי "הבבא מאיר", נולד בי' בטבת שנת תרע"ז (1917) בתאפילאלת שבמרוקו. אביו היה רבי ישראל אבוחצירא, הבבא סאלי, ואמו הרבנית פרחה אמסלם. הוא גדל בבית שבו סדר היום נקבע לפי סדרי הלימוד והתפילה, ומגיל צעיר נכנס לתוך אותה מסגרת.
מבחינת השושלת הוא הדור הרביעי: נכדו של רבי מסעוד אבוחצירא, ונינו של רבי יעקב אבוחצירא בעל "אביר יעקב". דודו היה רבי יצחק אבוחצירא, הבבא חאקי, שכיהן ברבנות רמלה ולוד. הבית שאליו נולד לא היה בית של אדם אחד גדול אלא של שרשרת שלמה, וממנו נגזרה גם הדרך שלו.
הסמכה ורבנות במרוקו
בשנת 1942, כשמלאו לו עשרים וחמש, הוסמך לרבנות. בשנת תש"ה מונה לרב העיר מידלת שבמרוקו, ושם עמד גם בראש ישיבת "תפארת ישראל". בשלב מאוחר יותר שימש כרב העיר ארפוד.
ההנהגה במרוקו של אותן שנים לא הייתה משרה מכובדת בלבד. קהילות שלמות היו תלויות ברב שלהן בשאלות הלכה, בחינוך הילדים ובמצוקות היומיום, והוא נשא בכל זה בעודו בשנות העשרים והשלושים לחייו.
התלמוד בעל פה ושמירת העיניים
בין הדברים שסופרו עליו: הוא ידע את התלמוד הבבלי כולו בעל פה. לא מסכת אחת ולא סדר אחד, אלא הש"ס כולו. מי שמכיר את היקף החומר מבין מה עומד מאחורי משפט קצר כזה – כמה שנים של לימוד רצוף ובלתי פוסק נדרשו כדי להגיע לשם, וכמה מן היום ומן הלילה נבלעו בו.
לצד זה נודע כמקובל וכראש ישיבה. הוא הקפיד מאוד על שמירת העיניים, וזו הייתה מסימני ההיכר הבולטים ביותר שלו. פעם נשאל מהיכן לברכותיו כוח כזה. הוא הצביע על עיניו ועל פיו והשיב ששמירת העיניים והלשון היא שמעלה אדם למדרגת צדיק, וצדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים.
אשדוד
בשנת תשכ"ה עלה לארץ ישראל והתיישב באשדוד. שם החל לקבל קהל. יהודים הגיעו אל ביתו לבקש ברכה ועצה, וכפי שקרה גם אצל אביו ואצל דודו, סיפורי המופתים שנקשרו בשמו עברו מפה לאוזן.
אשדוד של שנות השישים והשבעים הייתה עיר צעירה ומתמלאת בעולים, רבים מהם יוצאי מרוקו שהכירו את המשפחה עוד משם. הנוכחות שלו בעיר נתנה לקהילה הזאת נקודת עוגן, ולא במקרה נשארו שם אחר כך כמה מבניו ברבנות ובנהגת הקהילה.
י"ז בניסן
רבי מאיר אבוחצירא נפטר בי"ז בניסן שנת תשמ"ג (1983), בהיותו בן שישים ושש. הוא נטמן בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים, ולשם עולים אל ציונו. יום ההילולה נערך מדי שנה בי"ז בניסן, בתוך ימי חול המועד פסח.
אביו הבבא סאלי האריך ימים אחריו ונפטר כעשרה חודשים לאחר מכן, בד' בשבט תשד"ם.
מה שהשאיר אחריו
רבי מאיר היה נשוי לרבנית שמחה ע"ה והשאיר אחריו אחד עשר ילדים – שישה בנים וחמש בנות – בהם רבנים ומקובלים. בין בניו: רבי דוד חי בנהריה, רבי אלעזר זצ"ל בבאר שבע, רבי יחיאל (שכיהן כרב העיר רמלה), וכן רבי יקותיאל, רבי רפאל ורבי ישועה ורחמים. חמש בנותיו נישאו לתלמידי חכמים.
אחד הסיפורים שמספרים עליו נוגע לבחור ישיבה מירושלים שהרופאים אמרו לו שלא יוכל להביא ילדים, ומאז סירב לכל הצעת שידוך. רבו, רבי יהודה צדקה, שלח אותו לרבי מאיר. הבחור לא הספיק להסביר למה בא, ורבי מאיר כבר בירך אותו בילדים. למחרת אמר לרבי יהודה צדקה בקצרה שיהיו לו ילדים. הבחור נשא אישה, וזכה לצאצאים.
שלושה דורות, שם אחד
שמו של רבי יעקב אבוחצירא, בעל "אביר יעקב", עובר בשושלת הזאת דור אחר דור. אותו שם נושאים היום מוסדות "אביר יעקב" בעיר הקודש צפת, שבראשות נכדו, רבי יצחק אבוחצירא שליט"א.