חישוב מעשר כספים עצמו פשוט, עשירית מן הרווח. הקושי מתחיל בשאלה מה נחשב רווח. הזינו למטה את ההכנסה ואת ההוצאות שהוצאתם כדי לייצר אותה, והמחשבון יראה כמה יש להפריש. ההסבר על כל שדה נמצא מתחת.
נסיעות, ציוד, חומרי גלם. לא הוצאות מחיה כמו משכנתא, ארנונה או חשמל.
ברוטו או נטו
מפרישים מן הנטו. מס הכנסה אינו כסף שהגיע לידכם, ולכן הוא יורד מן החישוב לפני ההפרשה. שכיר שמשכורתו ברוטו חמישה עשר אלף ונטו אחד עשר אלף וחמש מאות מחשב את המעשר מן הסכום השני.
עצמאי שמקבל בסוף השנה החזר מס יצטרך להפריש מן ההחזר, מפני שהכסף חוזר אליו.
אילו הוצאות מנכים
מנכים הוצאות שהוצאו כדי לייצר את ההכנסה. נסיעות לעבודה, ציוד, חומרי גלם, שכירות של משרד. ההיגיון ברור: הכסף הזה לא נשאר בכיס אלא היה תנאי לרווח.
הוצאות מחיה הן סיפור אחר, וזו הנקודה שבה טועים הכי הרבה. משכנתא, שכר דירה, ארנונה, חשמל, מים, גז וקניות אינן יורדות מן החישוב.
יש פתח למי ששעתו דחוקה. אדם במצוקה כלכלית אמיתית יכול להתנות מראש, לפני שהתחיל להפריש, שהמעשר שלו יחושב רק אחרי ניכוי הוצאות המחיה. התנאי צריך להיעשות בתחילת הדרך ולא בדיעבד.
דוגמה מספרית. שכיר שנטו שלו שנים עשר אלף שקלים ומוציא שש מאות על נסיעות לעבודה מגיע לבסיס חישוב של אחד עשר אלף וארבע מאות. המעשר שלו הוא אלף מאה וארבעים שקלים.
מאילו כספים מפרישים
מכל כסף שנכנס לרשותכם באופן חופשי. משכורת ורווחי עסק הם המקרה הברור, אבל הכלל רחב יותר וכולל גם מתנות כסף מקרובים או מחברים, ירושה, פיצויי פיטורים, מענק לידה, קצבאות ילדים ומלגות.
שני חריגים שכדאי להכיר. מתנה שניתנה למטרה מסוימת, למשל הורים שנותנים סכום לרכישת דירה או לקניית שמלה, אינה חייבת במעשר, מפני שהכסף מיועד מראש ואינו עומד לשימוש חופשי. אם ההורים מרשים להשתמש ביתרה כרצונכם, היתרה כן חייבת. וכן מתנות בשווה כסף, כמו כלים שמקבלים בחתונה, אינן חייבות לדעת רוב הפוסקים.
דמי כיס שילד מקבל לשימוש חופשי חייבים במעשר של הילד, גם אם ההורים כבר הפרישו מעשר על אותו כסף כשהוא הגיע אליהם. כסף שניתן לו למטרה מוגדרת, כמו נסיעה או קנייה מסוימת, פטור.
מקרים שדורשים תשומת לב
נסיעות לעבודה נחשבות הוצאה לצורך ההכנסה ומנכים אותן. ארוחה שנקנתה בשעות העבודה לא, מפני שאדם אוכל בין אם הוא עובד ובין אם לא, וזו הוצאת מחיה רגילה. ההבחנה הזו חדה יותר משהיא נראית, והיא הכלל שלפיו מכריעים ברוב המקרים הגבוליים.
בהשקעות מחשבים את התוצאה הכוללת ולא כל עסקה בנפרד. מי שהרוויח בנייר אחד והפסיד באחר מפריש מן הרווח הנקי בלבד, וכשהמאזן שלילי אין חיוב מעשר עד שההפסד מכוסה.
בחיסכון ובקרן פנסיה נהוג להפריש מן הקרן לפני ההפקדה. בזמן המשיכה מחשבים את הרווח הריאלי שנצבר ומפרישים ממנו, כדי שלא להפריש פעמיים על אותו כסף.
ומה עם מי שנתן בבת אחת סכום גדול? אפשר לזקוף אותו כמקדמה על חשבון חובות המעשר הבאים. מי שתרם סכום ניכר לצורך דחוף אינו חייב להתחיל מאפס בחודש שאחריו, אלא מקזז עד שהמקדמה מתמצה.
מעשר או חומש
עשירית היא המידה הבינונית. חמישית היא המצווה מן המובחר, ומי שנותן פחות מעשירית נחשב נותן בעין רעה (שולחן ערוך יורה דעה רמט, א). המחשבון מציג את שתי האפשרויות כדי שתוכלו לראות את ההפרש בפועל.
חשוב לדעת שהחומש הוא גם תקרה. אין חובה לתת יותר מחמישית, וההלכה אף הסתייגה מכך, כדי שאדם לא יביא את עצמו לידי עוני ויזדקק בעצמו לבריות.
מהיכן החיוב
הפוסקים נחלקו במקור חיוב מעשר כספים. מיעוט סברו שהוא מן התורה ונלמד מן הפסוק "עשר תעשר" (דברים יד, כב), רבים סברו שהוא מדברי חכמים, ויש שראו בו מנהג שהתקבל בישראל וקיבל תוקף מחייב.
המחלוקת אינה תיאורטית. אם החיוב מן התורה, קושי כלכלי אינו פוטר ממנו. אם הוא מדרבנן או ממנהג, יש מקום להקל על מי שידו אינה משגת. זו הסיבה שההתנאה מראש, שהוזכרה למעלה, מקובלת דווקא אצל מי שמצבו דחוק.
ומה עושים עם הסכום
אחרי שהמספר ידוע נותרת השאלה לאן הוא הולך. עיקר כספי המעשר מיועדים לעניים ולהחזקת לומדי תורה, וסדר הקדימויות המלא מפורט בעמוד למי נותנים מעשר כספים. את ההקשר הרחב של מצוות הנתינה אפשר לקרוא בעמוד צדקה.
רבים מנהלים פנקס מעשר, גיליון פשוט שבו רושמים בכל חודש את ההכנסה, את הסכום שהופרש ואת מה שכבר נתרם. הפנקס מונע את התקלה הנפוצה ביותר: לחשב נכון ואז לשכוח להעביר.