ילדות וצמיחה בבית של מקובלים
רבי ישראל אבוחצירא נולד בראש השנה שנת תר"ן (1889) בעיר ריסאני שבאזור תפילאלת במרוקו. אביו, רבי מסעוד אבוחצירא, היה בנו הבכור של רבי יעקב אבוחצירא, בעל "אביר יעקב", מגדולי חכמי מרוקו בדורות האחרונים. אמו הייתה הרבנית אישה. שני אחיו, רבי דוד ורבי יצחק המכונה "בבא חאקי", נודעו אף הם כצדיקים.
הכינוי שדבק בו בא מן הערבית המדוברת של יהודי מרוקו. "בבא סאלי" פירושו האב המתפלל. יש המפרשים אחרת: "בבא" במשמעות אדון, ו"סאלי" קיצור שמו, ישראל.
עריסה ליד קיר בית המדרש
אמו הצמידה את עריסתו לקיר בית המדרש, כדי שקול הלימוד ייכנס לאוזניו עוד לפני שידע לדבר. בהיותו בן שש כיסו הוריו את פניו בצעיף בכל פעם שיצא מן הבית, שלא יראה מה שאסור לו לראות.
הוא שקד על תלמודו בבית המדרש של הישיבה שנקראה על שם סבו "אביר יעקב". לאחר פטירת אביו רבי מסעוד (בשנת תרע"ה) והירצחו של אחיו הבכור רבי דוד (בשנת תר"פ), הוכתר הבבא סאלי כשהוא כבן 30 לראש הישיבה ומנהיג הקהילה במקום אחיו. עם השנים נעשה הפוסק העליון של יהודי מרוקו. שאלות הלכה הגיעו אליו מכל קהילות האזור, והוא השיב עליהן מתוך בקיאות שהעדיף להצניע ככל שיכול.
שמונה עשרה שעות ביממה
כבר בצעירותו נמסר סדר יומו ללימוד, ומקורות המתארים את אותן שנים מדברים על שמונה עשרה שעות של תורה ביממה. הוא לא הסתפק בלימוד העיוני. הוא למד גם את המלאכות שהקהילה זקוקה להן, כתיבת סת"ם, שחיטה ומילה, כדי שיוכל לשמש את הציבור בפועל ולא רק להורות לו מה לעשות.
בגיל צעיר נשא את אשתו הראשונה, פרחה. לאחר פטירתה נשא את מרים, ובזקנתו, בשנתו השישים וחמש, את סימי. מבין ילדיו נודעו רבי מאיר ורבי ברוך, ששימשו אף הם בקודש. שנים לא מעטות ליוו את הבית קשיים ואבל על ילדים שנפטרו בקטנותם.
ההנהגות שבהן החזיק כל חייו
טבילה במקווה בכל יום, בכוונות המקובלים, גם בעיצומו של החורף. כשקפאו המים היה שובר את הקרח וטובל. הרבה בתעניות ובסיגופים ונמנע מאכילת בשר בימות החול. שנתו לא עלתה על שתיים או שלוש שעות בלילה, ושאר השעות היו נתונות לתורה ולתפילה.
הדרך לארץ ישראל
ארץ ישראל לא הייתה אצלו החלטה של פעם אחת. בשנת תרפ"ב, בעקבות הפרעות שביצעו הפורעים הערבים ביהודי מרוקו ובאחיו רבי דוד שנרצח, עלה לארץ והגיע לישיבת המקובלים בית אל. כעבור תקופה שב למרוקו אל קהילתו שהייתה זקוקה לו, וברבות השנים עלה שוב. עלייתו הסופית הייתה בשנת תשכ"ד. תחילה התגורר ביבנה, משם עבר לאשקלון ובהמשך לנתיבות, ושם חי עד פטירתו.
ביתו בנתיבות היה פתוח. יהודים הגיעו אליו מכל קצוות הארץ לבקש ברכה, עצה, כוס מים שבירך עליה או קמע. סיפורי המופתים שנקשרו בשמו עברו מפה לאוזן בקרב יוצאי מרוקו ובקרב בני עדות אחרות, וחולים, נשים שלא זכו לילדים ואנשים שנקלעו למצוקה ראו בו כתובת.
ד' בשבט
רבי ישראל אבוחצירא נפטר בד' בשבט תשד"ם (1984), בשנתו התשעים וארבע. דבריו האחרונים היו: "תהא הליכתי כפרה לצרות עם ישראל". הוא נטמן בנתיבות, וציונו נעשה לאחד המקומות הנפקדים ביותר בארץ. על פי ההערכות עולים אליו כרבע מיליון איש בשנה. ההילולה נערכת בד' בשבט, ובימים שלפניה ואחריה מגיעים לנתיבות אלפים.
שם אחד, שתי ערים
הישיבה שבראשה עמד במרוקו נשאה את שמו של סבו, בעל "אביר יעקב". אותו שם עצמו נושאים היום מוסדות אביר יעקב בעיר הקודש צפת, שבראשות רבי יצחק אבוחצירא שליט"א. מי שמבקש לקשור את עצמו במורשת הזאת יכול לעשות זאת בדרך שהצדיקים עצמם הורו עליה: לימוד תורה, צדקה, ותפילה על קברי צדיקים.